הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

בישול ארוך על אש נמוכה – מדוע התקדמות מתונה ומתמשכת אפקטיבית יותר ללמידה והצלחה


10 ביולי, 2019

אין לנו זמן. אנחנו צריכים להצליח – ועדיף עוד אתמול. סיפורי הצלחה-אינסטנט מקיפים אותנו מכל עבר, אם אלו סטרטאפים או כוכבי רשת שצברו פופולריות גלובלית בין לילה בעקבות סרטון בודד. אבל כשזה נוגע ללמידה ולהטמעת הרגלים חדשים בחיינו, לא בטוח שזו הנוסחה היעילה. יתרונותיו של בישול ארוך על אש נמוכה.


בועז מזרחי

הקריטריון המובהק ביותר להצלחה הוא עמידה ביעדים שהוגדרו. הם יכולים להיות מספריים – כמו כמות תשובות נכונות במבחן או שורה תחתונה בטבלת אקסל, איכותיים – כמו שכנוע קרנות להשקיע בפרויקט, ואף שילוב של השניים. לצד העמידה ביעדים יש קריטריון נוסף שמקבל פחות תשומת לב, אבל הוא קריטי להגדרת ההצלחה שלנו כמעט באותה מידה. אל היעדים עלינו להגיע בזמן מוגבל. ככל שהזמן מתארך כך פוחתת מידת ההצלחה. לפחות לכאורה.

במקרים רבים יש למסגרת הזמן תפקיד חשוב ומוצדק. רופא, למשל, צריך לעמוד ביעדיו בזמן קצוב מכיוון שזמן הוא פונקציית יסוד בהצלחה שלו. נכון הדבר גם לגבי מרבית האתלטים, החקלאים ובעלי עיסוקים אחרים שהזמן עצמו הוא שמבדיל עבורם הצלחה מכישלון. אבל מה לגבי מלחין שכותב סימפוניה, משווק שמוציא לשוק מוצר חדש או "סתם" אדם שלומד שפה חדשה? למרות שהזמן אינו מרכיב אינהרנטי בהגדרות הצלחה של עיסוקים רבים, השוק – ולמעשה, החברה שלנו ככלל – בנוי בצורה שבה הספק שווה הרבה יותר אם הוא מרוכז בתקופה קצרה.

ניסוי העציץ

קריטריון הזמן, שבשוק המסחרי יש לו תפקיד חשוב, חדר גם למרחב הפרטי. אנחנו רוצים לקצור הצלחה מיידית בכל מה שאנו עושים, כי אנחנו יודעים שני דברים: א) זה אפשרי תיאורטית. ב) זה נחשב יותר. לא משנה אם נכנסנו עכשיו לתחום הקרוספיט או שפיתחנו עניין בתרבות אלטרנטיבית –  אנחנו רוצים להגיע לרמת מומחה תוך שבועיים, מקסימום חודש. הידע הדרוש לכך זמין, מה שיוצר אשליה של אפשרות להתמקצעות אינסטנט. פשוט נבלע את כל המידע ברצף והוא ייקלט בתוכנו בצורה מושלמת. אפילו האקדמיות שמזוהות כל כך עם למידה והעמקה מעניקות תארים בבוסט מרוכז. שנה בלי חופשות ואתם מומחים לנושא כלשהו.

כדי לבחון את ההיפותזה הזו אתם יכולים לערוך ניסוי פשוט: קחו עציץ קטן שאדמתו יבשה ושפכו עליו ליטר מים. מהר מאוד תיווכחו כי מרבית המים מחללים היישר דרך האדמה היבשה אל חורי הניקוז ורק מיעוטם באמת נספג ומזין את השורשים. יותר מכך, מים שהצטברו בתחתית עציץ עלולים לגרום לריקבון השורשים, אבל נעצור כאן עם המטאפורה. הנקודה היא שכדי להשקות עציץ שאדמתו יבשה לחלוטין צריך לתת לו מנות קטנות וקצובות של מים כדי ליצור תשתית ספיגה ראויה. רק לאחר מכן האדמה תהא מסוגלת להחזיק טוב יותר את המים העתידיים. 

אמנם למערכות גדולות יש צרכים ומאפיינים משלהן, אבל גישת ה"הספק-פר-זמן" לא מחייבת אותנו ברמה האישית. כשאנו רוצים להטמיע משהו חדש בחיינו יש לנו את הפריבילגיה לווסת את הקצב כרצוננו. אבל איך יודעים מה עדיף – מרוכז ואינטנסיבי או ממונן ומרווח? אריק קיין, כותב הבלוג Raptitude, מציע את מבחן היעילות. את הדרך המרוכזת והאינטנסיבית הוא מכנה "טירונות", מטעמים ברורים, ולמינון המרווח הוא קורא "רמפה עדינה".

המאפיין הבולט של למידה בסגנון טירונות לדבריו הוא "תחתור בעוצמה לפרק זמן קצר ותקבל שיפור קבוע". ואילו בסגנון הרמפה העדינה, "אתה עושה מעט מהעיסוק המדובר – כתיבה, ריצה, מדיטציה, כל דבר אחר – ואז עוד קצת וכך הלאה, דוחף מעט אבל בעקביות את רמת הביצוע". במקום לקחת את האתגר הכי קיצוני שאפשר, לפרק אותו: אבל לא למולקולות בלתי מובחנות, אלא לאתגרים שיתנו לנו חומר להתמודד איתו ובה בעת לא יגרמו לנו לאבד את עצמנו בתוך הפרויקט החדש. "אתם מחפשים את חלון ה'בדיוק מספיק מאתגר' הזה", מסביר קיין, "וברגע שאתם מוצאים אותו, אתם חיים בתוכו".

בשלבי ההתחלה כדאי לטפטף ולא להציף, כדי לבנות תשתית לקראת השלבים הבאים.

Singkham/shutterstock.com


על התובנה של 'לחיות בתוך האתגר' כדאי להתעכב קצת. אפשר להסביר למה מתכוון קיין דרך המצב התודעתי המכונה "זרימה" (flow). המצב הזה מתאר חוויה של ריכוז עמוק בפעילות כלשהי – מעבודה על יצירת אומנות, דרך כתיבת קוד תוכנה ועד להרכבה של רהיט ביתי. במצב זרימה המוח מתפקד בצורה אולטימטיבית וזוכה לתמורה מנטלית גבוהה. העניין הוא שמחקרים מצאו כי כדי להיכנס למצב הזה צריך למצוא את הסוויט-ספוט של מידת הקושי בפעילות – לא קל מדי, כדי ליצור בכל זאת גירוי, ולא קשה מדי, כדי למנוע תסכול. פסע אחד או שניים מחוץ לרמה שבה אנו שולטים בקלות. ברגע שאנחנו בתמהיל הנכון של אתגר-יכולת, אנחנו נכנסים למצב זרימה, פלואו, זון או איך שתרצו לקרוא לזה.

מניסיונו של קיין, אפוא, התמהיל הזה תקף גם בתהליכים כלליים יותר. לחיות בתוך חלון ה"בדיוק מספיק מאתגר", משמעו ללמוד או להטמיע הרגל חדש בחיים בצורה שגם מניבה תועלת, גם מספקת וגם מאפשרת לנו לחוות את הדבר כחלק מהחיים ולא כפרויקט אינסטנט. "זה בדיוק הכוח של הרמפה העדינה", הוא מסביר. "אתה יכול לחיות עליה. אתה לא מנסה רק לעבור דרכה". לדבריו, זה מאפשר לתהליך החדש להתמזג עמוק בזהות שלנו. חשבו למשל מי יותר עונה להגדרה של אומן: אדם שבמשך שנה תמימה למד כל מה שאפשר על ציור, או מי שבעשור האחרון ליטש והשחיז את הכישורים שלו בציור? במקרה זה הדעות יכולות להיות מגוונות מכיוון שבסופו של דבר זהו עניין של תחושה אישית. ועדיין, על אף שכל תשובה לגיטימית, השאלה צריכה להישאל.

מסע בזמן עשוי לסייע בהנאה מהצלחות

מכל מקום, קיין מספר כי בפרויקטים המרובים של למידה שבהם הוא עוסק, גישת הרמפה העדינה מניבה הצלחות בצורה עקבית ועמוקה יותר. היטמעות המידע בטפטוף יעילה יותר מזרם עוצמתי וחד פעמי. הוא מוסיף שזו גישה יותר ריאלית לאדם עם מחויבויות נוספות, כמו רובנו.

היתרון הנוסף של האפשרות "לחיות על הרמפה", הוא ההזדמנות ליהנות מהדרך ולחוות את ההצלחות שלנו. את הנקודה הזו מסביר בבלוג שלו (נובמבר 2017) פרופסור לפסיכולוגיה אדם גרנט, בתגובה לקורא ששאל "כיצד אפשר למצוא שקט נפשי כשאתה בעל שאיפות גבוהות, אבל חסר מנוחה?"

גרנט משיב כי מידה כלשהי של חוסר מנוחה חיונית להצלחה, ויחד עם זאת היא לא צריכה לעמוד בדרך שלנו ליהנות מההישגים שהגענו אליהם. הוא מספר כי לאחר שסיים את כתיבת ספרו השני, חבר שאל אותו כיצד הוא מתכננן לחגוג, מה שגרם לו לחשוב ולהבין פתאום שראשו כבר עסוק בתכנון הספר השלישי. מה שעזר לו להאט ולהעריך את ההצלחה היה "מסע בזמן", כלשונו. הוא ניסה לדמיין את עצמו לפני חמש שנים ולשאול כיצד היה גרנט הצעיר מגיב לפרסום הספר השני. "הייתי מאושר? לא, הייתי בשמיים". וכך הוא מציע לכל מי שמתמודד עם דחף בלתי נשלט לטוס קדימה. לעצור, להסתכל על המרחק שעברנו עד כה ולחיות לרגע את האני החדש.

הטכניקה של גרנט להנאה מהצלחה הולכת יד ביד עם גישת הרמפה כיוון שהיא מראה מדוע למידה והתקדמות מתונות הן לא רק יעילות אלא גם מהנות יותר. כך שאלא אם הזמן הוא גורם קריטי ומחייב, תהליכי הלימוד שלנו לא חייבים להיות פרויקט-אינסטנט. זה דורש מאיתנו לשים סימן שאלה מעל הנחת היסוד שחותמת זמן היא תנאי להצלחה. קריטריונים פחות שרירותיים עשויים להיות מידת ההנאה, איכות הידע שנטמע בנו וכיצד הוא השפיע על מי שאנחנו.

תמונת כותרת: Singkham/shutterstock.com

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

ספרים – כדאי שיהיו בסביבה, גם אם אין לנו זמן או כוונה לקרוא אותם עד המילה האחרונה

כולנו חווים את סינדרום הסטרטאפ ברעיונות חדשים - אך כדאי לקחת רגע לפני שמוותרים

מצאתם את הרוטינה היומית המושלמת? מעולה, עכשיו הזמן לשבש אותה קצת באופן יזום

עוד ממהות החיים

07.04.20
החופש לעזור כפי שמתאים לנו – כיצד להשתחרר מאשמה ומתחרות בעת נתינה
06.04.20
לאיזה בית היינו רוצים להיכנס? 5 צעדים פשוטים שיעזרו לעצב את המרחב האידיאלי עבורנו
05.04.20
5 מסרים ממורים רוחניים המציעים דרכי התמודדות עם אתגרי הווירוס
02.04.20
ההרצאה השבועית של TED: מה גורם לאדם לסכן את חייו כדי לעזור לזרים?
31.03.20
האביב מגיש לנו קוקטייל של "מולקולות ביטחון" – כיצד הוא משפיע על אושרנו?
29.03.20
שפע רוחני עשוי להוביל להתעוררות כלכלית
26.03.20
ההרצאה השבועית של TED: שלושה הרגלים שמסייעים לפתח חשיבה מקורית
25.03.20
לחשוב בתוך הקופסה – מדוע זמן עם עצמנו הוא הזדמנות לפיתוח כישורי תקשורת?
23.03.20
בעולם יש הרבה יותר טוב משנראה לעין – כיצד ניתן להגביר את תדירותו בחיינו?
19.03.20
ההרצאה השבועית של TED: תובנות חיים מרגשות ומצחיקות בעקבות 38 שנות כתיבה
18.03.20
כיצד מחשבות משפיעות על תפיסת המציאות? 5 תרגילים פשוטים לפיתוח תודעת שפע
16.03.20
מה יכול לספר לנו יומן בריאות אישי – וכיצד שיטות התיעוד של דה וינצ'י יכולות לעזור
15.03.20
אילו יתרונות בריאותיים ואילו אתגרים טומנת בחובה עבודה מהבית?
12.03.20
ההרצאה השבועית של TED: יש בכם פחדים? סטואיות תעזור לכם להפוך אותם ליתרונות
11.03.20
שירת הקורונה – 3 הערות של יוסי בבליקי על התגובה החיובית שלנו להתפשטות הווירוס
10.03.20
הסיפור שאינו נגמר – מה מתדלק את הרומן הנצחי שלנו עם נרטיבים?
08.03.20
מהי נדיבות כלפי עצמנו, ומדוע היא חיונית לעולם לא פחות מנדיבות כלפי אחרים
05.03.20
ההרצאה השבועית של TED: כשאף אפשרות אינה מושלמת אנחנו לומדים על עצמנו יותר
04.03.20
ההפתעות שמגלים כאשר מטפסים מספיק גבוה על אילן היוחסין שלנו
27.02.20
ההרצאה השבועית של TED: הסיפור הבלתי ייאמן על האיש שיצא לחופשי מהגוף של עצמו