הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

ההרצאה השבועית של TED: מתי ולמה תחושת הרמאות עשויה להפוך למשתלמת?


האם אי פעם הרגשתם שהגעתם בטעות לתפקיד שגדול עליכם? לזוגיות שאינכם ראויים לה? או פשוט נשאתם את התחושה שאתם לא באמת מי שהסביבה חושבת שאתם, ושבכל רגע נתון עומדים לעלות עליכם? התופעה הרווחת הזו נקראת בפי פסיכולוגים "תסמונת המתחזה", וכמה יזמים בינלאומיים חושדים שהיא המפתח להצלחה.


ירדן להבי | 21 באוקטובר, 2020

חובבי הסדרה סיינפלד בוודאי יזכרו את הפרק שבו ג'ורג' יוצא מראיון עבודה מבלי להיות בטוח אם התקבל. בעודו מנצל את ההזדמנות שהמנהל שראיין אותו יצא לחופשה, הוא מחליט על דעת עצמו פשוט להתייצב במשרד ולהתחיל לעבוד בו. לג'ורג' אין שמץ של מושג מה הוא אמור לעשות, אך מכיוון שהוא אינו רוצה לעורר חשדות בקרב העובדים האחרים, הוא שומר על פרופיל נמוך ולא שואל שאלות. כך עובר שבוע שלם שבו הוא מעמיד פנים שהוא עובד על "תיק פנסקי", כשלמעשה הוא אינו עושה כלום חוץ מלהעביר את הזמן ולקוות שלא ייחשף.

התסריט הזה אומנם קיצוני, אבל הוא נשען על תובנה אמיתית שרבים מאיתנו יכולים להזדהות איתה: לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בתפקיד שאנחנו לא מרגישים מתאימים לו. במילים אחרות, אנחנו חשים לעיתים שאנחנו לא באמת מי או מה שהאחרים חושבים שאנחנו, שאנו לא באמת מסוגלים למלא את הנעליים שאנחנו חשים שגדולות עלינו בכמה מידות, ושבכל רגע אנחנו עומדים להיחשף במערומינו מול הסביבה שאינה חושדת בדבר.

אותה הרגשה מכונה בפסיכולוגיה "תסמונת המתחזה", והיא  מוכרת היטב למייק קנון-ברוקס, מיליארדר  אוסטרלי עטור פרסי יזמות בינלאומיים, העומד בראש חברת הייטק מצליחה ומשקיע נלהב בתחום האנרגיה המתחדשת. מעל בימת TED הוא מתוודה שגם הוא עצמו מרגיש לא פעם כמו מתחזה. בהרצאה שופעת כריזמה והומור הוא מספר כיצד ברגע שהבין איך לרתום את התחושה הזו לטובתו, היא שיחקה באופן מפתיע חלק חשוב בהצלחתו המטאורית. 


כשלמנכ"ל החברה אין מושג מה הוא עושה

בג'ינס, טי-שרט, שיער ארוך וכובע מצחייה, עומד קנון-ברוקס על בימת האולם. ספק אם הניחוש הראשון שלכם היה שעל הבמה ניצב מיליארדר מצליח העומד בראש אימפריית הייטק בינלאומית. המצחיק הוא, שנראה שגם הוא עצמו לא מאמין לעיתים שהוא אכן כזה.

מייד עם סיום הלימודים באוניברסיטה החליטו קנון-ברוקס וחברו לעשות את כל שביכולתם כדי להימנע מעתיד מעונב בשוק העבודה התאגידי, והקימו חברה משלהם. השניים הצליחו כל-כך, שתוך שנים בודדות זכו בתואר "יזם השנה הצעיר של אוסטרליה". כיום יש לחברתם אלפי עובדים ומיליוני לקוחות בכל העולם.

"הייתם חושבים שאני יודע מה אני עושה בכל יום כשאני הולך לעבודה", אומר קנון-ברוקס. "אז הרשו לי לגלות לכם משהו: ברוב הימים אני עדיין מרגיש לעיתים קרובות שאני לא יודע מה אני עושה. אני מרגיש כך מזה 15 שנים [...] תחושה שבה אתה מרגיש שאתה שקוע במצב שהוא הרבה מעבר ליכולות שלך [...] בתוכך אתה יודע שאינך מיומן ומנוסה מספיק, או מוסמך מספיק באופן שיצדיק את היותך שם. ובכל זאת אתה שם, ואתה צריך למצוא דרך החוצה, כי אתה לא יכול פשוט לצאת. זה לא פחד מכישלון, וזה לא פחד מאי-יכולת לעשות זאת. זו יותר תחושה של התחמקות מלהיתפס, פחד להתגלות, שבכל רגע מישהו עלול לגלות את זה. ואם הם היו מגלים את זה, היית מקבל את זה בהבנה".

קנון-ברוקס ממשיך ומשתף במספר דוגמאות משעשעות למקרים כאלו, למשל כאשר היה צריך לערוך ראיון עבודה למשרת מנהל משאבי אנוש בחברתם, למרות שמעולם לא עבד אפילו בחברה שבה הייתה מחלקת משאבי אנוש. "נכנסתי לריאיון מבוהל", הוא מתוודה לצחוקו של הקהל. "וחשבתי, 'מה אני אמור לשאול את האדם הזה?'" או איך הרגיש כמו ילד קטן כשהיה משתתף בישיבות דירקטוריון בזמן שכולם מסביבו לובשים חליפות וזורקים לאוויר מונחים עם ראשי תיבות לא מוכרים. והוא, בחולצת טריקו, רושם את המילים בפנקס כדי שיוכל לחפש בהמשך את משמעותן בוויקיפדיה.

אותו חוסר ביטחון ליווה אותו גם כאשר בתחילת הדרך היו לקוחות מתקשרים אליו לבקש 'חשבונות זכאים'. "הייתי מתאבן וחושב 'רגע, הם מבקשים לקבל כסף או לתת לנו אותו?'" מספר קנון-ברוקס, "אז הייתי מכסה את פיית הטלפון, ואומר לשותפי, 'סקוט, אתה עכשיו בחשבונות' ומעביר לו את הטלפון". 

עמוק בפנים, לפעמים כולנו מרגישים כמו מתחזים

כך, במשך מספר שנים הסתובב קנון-ברוקס עם ההרגשה המביישת של זיוף, עד שהגיע, כלשונו, לרגע מכונן. היה זה בארוחת ערב שהתקיימה במונטה קרלו במסגרת תחרות יזם השנה העולמי, ובה התמודדו קנון-ברוקס ושותפו מול יזמים מ-40 מדינות, חוויה שבפני עצמה גרמה לתחושה שאותה הגדיר כ"קפיצה למים עמוקים מדי".

באותו ערב הוא שוחח עם המועמד הפורטוגלי שהיה בעל ניסיון עסקי של 40 שנים והעסיק מעל ל-30,000 עובדים. אל מול הסטארט-אפ הקטן שלו, שבאותה העת מנה רק 70 עובדים, אין זה פלא שקנון-ברוקס חש שוב כמו מתחזה בלתי ראוי. "אחרי כמה כוסות יין", הוא משתף, "אני זוכר שהודיתי בפניו שהרגשתי כאילו לא הגיע לנו להיות שם, שחרגנו הרבה מעבר ליכולת שלנו. ובזמן כלשהו מישהו עומד לגלות את זה ולשלוח אותנו הביתה לאוסטרליה".

אך אז קרה משהו מאוד בלתי צפוי. המיליארדר הפורטוגלי פשוט הביט בו והתוודה שהוא מרגיש בדיוק אותו הדבר. ואם לא די בכך, הוא גם חשד שכל שאר המועמדים חשים כך, ושהדבר מעיד כנראה על כך שהשניים עושים בכל זאת משהו נכון.

קנון-ברוקס מספר שבאותו הרגע היו לו מספר הארות. הראשונה היא ההבנה המנחמת שתחושת התחזות משותפת ומוכרת לרבים. השנייה היא שגם אנשים מצליחים חווים את ההרגשה הזו, והיא אינה משהו שחולף, לא משנה כמה זמן עובר וכמה גדולה נהיית ההצלחה. השלישית היא שייתכן מאוד שתחושת ההתחזות היא חלק מסוד ההצלחה שלהם.

כשאנו מרגישים לא ראויים, אנו מתאמצים יותר

קחו דוגמה מחייו האישיים של קנון-ברוקס: הזוגיות עם אשתו. הוא מספר שהכיר אותה בעת ששהה בטרקלין של חברת התעופה לפני טיסת עבודה. בעודו מרגיש כמו דג מחוץ למים בין כל שאר אנשי העסקים בחליפות, התקרבה אליו אישה יפה במחשבה שהוא מישהו אחר ופצחה בשיחה.  

באותו רגע, הסיטואציה כבר התקרבה להתחזות של ממש. "אבל במקום לקפוא או להודיע לה שהיא טועה כפי שהיה קורה לי בעבר, ניסיתי פשוט להמשיך בשיחה", הוא מספר. "שיחת החולין התקדמה למספר טלפון [...] ויותר מעשור לאחר מכן, אני מאושר להפליא מזה שעכשיו היא אשתי, ויש לנו ארבעה ילדים מדהימים".

עד היום אותה התחושה מלווה אותו. בלא מעט בקרים הוא מוצא את עצמו כשהוא מתהפך במיטה לכיוונה, מביט בה וחושב: "היא הולכת לומר 'מי אתה, ומי נתן לך את הצד ההוא של המיטה? צא מכאן!' אבל היא לא עושה זאת, ואני חושב שגם היא מרגישה כך לגביי לפעמים". קנון-ברוקס מסביר שלדעתו זו אחת הסיבות לכך שהזוגיות שלהם מצליחה.

"כשהתכוננתי לשיחה הזו", הוא משתף, "למדתי שאחת התכונות של מערכות היחסים המצליחות ביותר היא כששני בני הזוג מרגישים שבן הזוג שלהם נמצא מחוץ לליגה שלהם. הם מרגישים מתחזים. מכיוון שהם אסירי תודה, ועובדים קשה יותר ומתאמצים להיות בני הזוג הכי טובים שהם יכולים להיות, סביר שזו תהיה מערכת יחסים מוצלחת מאוד".

זייף את זה עד שתצליח

באופן דומה טוען קנון-ברוקס ש"תסמונת ההתחזות", אם רותמים אותה בצורה נכונה, יכולה להניע ולקדם הצלחה בתחומים רבים נוספים. כך, אם אדם מסוים מרגיש שהוא לא ראוי למעמד כלשהו מכיוון שהוא לא מחזיק בידע או בניסיון המתאים, ייתכן שינסה לפצות על כך. ואז על-ידי מאמץ, חקירה ולימוד הוא עשוי בכל זאת להתפתח ולהפוך לאיש שהיה רוצה להיות או לזה שהסביבה רואה בו. "האנשים הכי מצליחים שאני מכיר לא מטילים ספק בעצמם, אבל הם תמיד מטילים ספק רב ברעיונותיהם ובידע שלהם", הוא אומר. "הם יודעים מתי המים עמוקים מדי, ואינם חוששים לבקש עצה. הם לא רואים בזה דבר רע. והם משתמשים בעצה הזו כדי לחדד את הרעיונות האלה, לשפר אותם וללמוד".

קנון-ברוקס מספר שמקרה כזה בדיוק קרה לו לאחרונה. חברת טסלה הצהירה בטוויטר ש "שהם יכולים לפתור את סדרות משברי האנרגיה בדרום אוסטרליה בעזרת אחת הסוללות התעשייתיות הגדולות שלהם". מבלי לחשוב יותר מדי, ברגע שראה את הציוץ הוא שיגר בחזרה ציוץ מאתגר ששאל אותם אם הם רציניים. בתוך מספר שעות, אילון מאסק מייסד טסלה השיב שהם רציניים מאוד, יחד עם פירוט היכולות שלהם.

או אז התחיל להתגלגל כדור שלג שקנון-ברוקס לא תיאר לעצמו שיתפתח כך: "בזמנו לא יכולתי באמת לומר מה ההבדל בין סוללה של 1.5 וולט במשחקים של הילדים שלי ובין מתקן סוללה בקנה מידה תעשייתי [...] שבאופן פוטנציאלי יוכל לפתור את משבר האנרגיה", הוא מתוודה. "ואז החל הסיוט. תוך 24 שעות, כל כלי התקשורת המרכזיים שלחו אליי מסרונים ודוא"ל וניסו ליצור איתי קשר כדי לשמוע את דעתי כסוג של 'מומחה' באנרגיה".

למרות שהרגיש כמו מתחזה, הוא החליט לא להירתע מהמצב ולנסות להשלים את הידע החסר לו. הוא למד וקרא, התייעץ עם מומחים, וראיין שרים וראשי ממשלה לגבי עמדותיהם בנושא. לבסוף, לא רק שצלח ראיון טלוויזיוני כמומחה לאנרגיה בערוץ מרכזי בפריים-טיים, אלא ממש הצליח להניע את קידום הנושא ברמה הציבורית (אוסטרליה הוציאה מכרז לבטריות תעשייתיות) ולהפוך את השיח מתיאורטי למעשי.

ללמוד לשחות במים העמוקים

הלקח הכי חשוב שלמד, מסכם קנון-ברוקס, הוא שגם בתקופות שבהן הרגיש כמו מתחזה הוא לא ויתר. מונע מהפחד שתדמיתו תיפגע, הוא ניסה להפוך אותו לכוח מועיל שדחף אותו ללמוד ולהשתפר ככל שיכל. המפתח לכך לדבריו הוא היכולת להיות קודם כל מודע להרגשה הזו. "למעשה", הוא מתוודה, "אני מודע מאוד לתחושת המתחזה ממש עכשיו, כשאני כאן למעלה כמעין מומחה מדומה להרגשה שאפילו לא יכולתי לכנות בשם לפני כמה חודשים, כשהסכמתי להעביר את ההרצאה הזו".

בעולם שממהר להדביק תוויות ולייצר תדמיות, אנו עלולים להרגיש שלעולם לא נהיה מה שמצפים מאיתנו להיות. התחושה שאנחנו בלתי ראויים למשהו, או למישהו, עשויה להיות מתסכלת. עם זאת, דווקא ההשלמה עם הפער הזה עשויה לשחרר בנו עכבות ולדחוף אותנו לצמצם אותו, ואולי אפילו להוביל אותנו לגלות שלמעשה אנחנו ניחנים באותן תכונות שהיינו בטוחים שאנו חסרים.

Fottom / Shutterstock.com

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הזוי ומעורר מחשבה – 5 מחקרים זוכי פרס איג-נובל מוכיחים כי חוכמה ניתן למצוא בכל מקום

מ"קוד סגור" ל"קוד פתוח" – 10 צעדים שיסייעו לנו בבניית מיינדסט של צמיחה

מהי הנקודה שבה הביטחון העצמי שלנו מתחיל לשגשג?

עוד מרדיו מהות החיים:

הגשמה בדרך שלי - יכולת למידה וגמישות מחשבתית