הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

ההרצאה השבועית של TED: האם רעיון משנה אותנו גנטית?


בתהליך הברירה הטבעית, הגרסה המותאמת ביותר לתוואי השטח שורדת כדי לספר. מה קורה כאשר התערבויות חיצוניות כמו חיסונים וטיפולים רפואיים משפרות את סיכוייהם של אלו שלא היו נותרים אילולא? ובהיקף רחב יותר, האם פתרון בעיות משנה את הגנטיקה שלנו ומועבר מדור לדור?


תום לב-ארי בייז | 7 בינואר, 2021

משקל הלידה של תינוקות טיבטיים גבוה מהממוצע והדם שלהם רווי ביותר חמצן מתינוקות במקומות אחרים. שני יתרונות פיזיולוגיים אלו מאפשרים לילדים המקומיים לדלג כאיילות לאורך הרמה הטיבטית – שגובהה מתנוסס לכ-4500 מטרים מעל פני הים – בעוד שהמבקרים המערביים גוררים את רגליהם באיטיות גם במישור, מספר לורנס הרסט בסרטון אנימציה מבית TEDEd.

דוגמה אחרת להסתגלות פיזיולוגית היא אנשי חוג הקוטב הצפוני אשר מותאמים לשרוד את הקור העז השורר באזור מגוריהם: "הם מפתחים כוויות קור לאט יותר, ויכולים להמשיך להשתמש בידיהם בטמפרטורות שיורדות אל מתחת לאפס זמן ארוך יותר מרוב האנשים", מתאר הרסט. ההסבר לכך נובע מקצב חילוף החומרים המהיר שלהם. בזכותו, גם כשהטמפרטורות צונחות, הם מסוגלים לשמור על חום גופם.

"אנשי באג'או", דוגמה נוספת שהוא מציג, "החיים בדרום מזרח אסיה יכולים לצלול לעומק של 70 מטרים ולהישאר מתחת למים במשך כמעט רבע שעה. לאורך אלפי שנים של חיים כציידים נודדים בים, הם חווטו גנטית כך שהטחול שלהם גדול באופן חריג ומשמש כמאגר חמצן שמאפשר להם להישאר מתחת למים זמן ארוך יותר".

להבדיל מדוגמאות מובהקות אלו ליכולת המופלאה של גוף האדם להסתגל לתנאים שונים, קיימות במציאות הנוכחית שלנו סוגיות קצת יותר מעורפלות אך מעניינות לא פחות. מה נחשב לאדפטציה של מין ומה לא? האם מה שמגדיר הוא הביולוגיה או אופן התפשטות יכולת חדשה?

הכול מתחיל בתינוק טיבטי אחד?

תורת האבולוציה, בהכללה גסה, טוענת כי תכונות שמהוות יתרון הישרדותי נשמרות לאורך דורות ולחלופין, אלו שלא, אובדות יחד עם הפרטים שהחזיקו בהן.

אם מפשטים את הרעיון, מספיק תינוק טיבטי אחד שדמו רווי במעט יותר חמצן כדי שתהליך הברירה הטבעית יתחיל וכעבור כמה אלפי שנים כמעט כל תינוק חדש ייוולד עם המטען הגנטי הייחודי. על-פי דבריו של הרסט, מעריכים כי שינויים שכאלו מתפתחים לאורך 3,000 שנים ויותר. מעניין לתהות אילו גרסאות שקיימות היום בפרטים בודדים יהפכו במרוצת השנים למאפיין בולט של המין האנושי. אם לא בעולם כולו, אז לפחות בסביבת החיים שלנו.

ובכן, כאשר מסה אנושית מציגה שינוי בתכונה גנטית אנחנו קוראים לזה אבולוציה, אבל מה קורה כאשר מסה דומה עוברת שינוי פיזיולוגי עקב התערבות חיצונית? חיסונים, למשל, הופכים את הפרטים עמידים בפני מחלות שהיו פוגעות בהם בהיעדרם. אם כל הפרטים באוכלוסייה מסוימת מחוסנים, האם זה נחשב שהם הסתגלו לשרוד את אותו תנאי קיצון? אומנם לא מדובר בהסתגלות גנטית מורשת, אבל בהחלט מדובר על הסתגלות גורפת.

"על פניו, נראה שיש הבדל משמעותי בין היווצרות קרומים בין אצבעות הרגליים של הברווזים ובין היכולת האנושית לפתור בעיות. אבל מה אם – בדומה לאופן היווצרותם של קרומי הרגליים – גם היכולת לפתור בעיות טמונה במוטציה גנטית מסוימת?"

"אנטיביוטיקה, חיסונים, מים נקיים ותברואה טובה גורמים לכך שההבדלים בין הגנים שלנו פחות חשובים", מסביר הרסט. "באופן דומה, היכולת לרפא סרטן בילדות, לחלץ בניתוח תוספתן מודלק או ללדת בבטחה תינוקות שאימהותיהם נמצאות בתנאים מסכני חיים, כל אלו נוטים לעצור את הברירה בכך שהם מאפשרים ליותר אנשים לשרוד".

הסרטון מוביל אותנו לשאלה: האם הרפואה שמה קץ לאבולוציה? כלומר, אם טיפולים קונבנציונליים מעלים את רמת השרידות שלנו, יכול להיות שהם מסירים מאיתנו את הצורך להמשיך בהסתגלות גנטית? הרסט מסביר כי גם בחסות הרפואה ממשיכות להיווצר מוטציות גנטיות (והתדירות שלהן אפילו עולה), מה שמשמר מגוון ושונות באוכלוסייה. אם יש מגוון יש סיכוי שחלק מהמטענים הגנטיים נושאים תכונות מותאמות יותר לנסיבות מסוימות ועל כן – יתרבו יותר ויהפכו לקונצנזוס עם השנים. לטענתו, האבולוציה ממשיכה.

האם המצאת הנורה עיכבה אותנו ברמה הגנטית?

ובכל זאת, נוכל להמשיך ולשאול: האם האבולוציה ממשיכה על-אף הרפואה המודרנית או שמא הרפואה היא סוג של אדפטציה של המין האנושי? אולי היא בעצמה מהווה תכונה הישרדותית שרק מי שמשתמש בה ימשיך להעמיד צאצאים? האם אנטיביוטיקה וחיסונים נחשבים ל'התערבות חיצונית' שעוצרת את תהליך האבולוציה הגנטי שלנו או שמא הם חלק מההתפתחות האבולוציונית שלנו כבני אדם? כנראה שנצטרך לחכות כמה אלפי שנים כדי לגלות.

על-אף ההתמקדות בה, טיפולים מצילי חיים אינם נחלתה הבלעדית של הרפואה הקונבנציונלית שראשיתה בעת החדשה. הרפואה הסינית, למשל, מביאה מזור למחלותיהם של מיליוני אנשים כבר למעלה מ-2000 שנה. אולי כאן כבר ניתן לומר שבטווח זמן אבולוציוני, הרפואה הסינית שורדת כתכונה שמקדמת את המין האנושי? 

באותה צורה, אפשר לשאול האם פיתוח אמצעים טכנולוגיים שמשפרים את השרידות שלנו נחשב לקפיצה של המין האנושי או לשיתוקו? מי יודע, אולי אלמלא הומצאה הנורה הייתה משתנה בנו תכונה גנטית שמאפשרת לראות בחשכה?

האבולוציה של התיאוריות עצמן

אם יורדים עד למהות העמוקה של השאלה, מדובר במקומו של רעיון בתיאורית האבולוציה. או במילים אחרות, האם החשיבה המופשטת שבה התברכנו עשויה לשמש מנוע אבולוציוני? על פניו, נראה שיש הבדל משמעותי בין היווצרות קרומים בין אצבעות הרגליים של הברווזים ובין היכולת האנושית לפתור בעיות. אבל מה אם – בדומה לאופן היווצרותם של קרומי הרגליים – גם היכולת לפתור בעיות טמונה במוטציה גנטית מסוימת? אולי קיים גן ששינוי בו היה אחראי על פיתוח אזור מוחי של חשיבה מורכבת?

במילים אחרות, האם כבר ברמה התיאורטית ליכולת לפתח רעיון חדש ויצירתי ישנה אחיזה בביולוגיה שלנו? ואם אכן קיים דמיון בין תכונה ביולוגית מובהקת כמו קרומי הרגליים ובין היכולת האמורפית להציע רעיונות מתוחכמים, נשאר לתהות לגבי ההעברה של השתיים אל יתר הפרטים באוכלוסייה: האם למידת יכולת חדשה משנה אותנו גנטית? האם ההתפתחות הטכנולוגית באה לידי ביטוי בתורשה שאנו מעבירים לצאצאינו? ואם מדובר בהעברת מידע באופן סביבתי גרידא –  למשל אדיסון, שפיתח את הנורה הראשונה והשאר חיקו אותו ולמדו ממנו – האם הסתגלות שכזו נכללת בראי האבולוציה?

יכול להיות שאנחנו נמצאים באזור הדמדומים שבין רעיונותיהם של דרווין ושל הוגים או מדענים אחרים מהמאה ה-18. סביר להניח שאף אחד מהם לא לקח בחשבון את ההתפתחויות של המאה ה-20 והמאה ה-21 ועל כן נשאר רק לתהות על יחסן של תיאוריות מפתח אלו לרפואה המודרנית או להמצאת הנורה. גם תיאוריות, כמו קרומי השחייה של הברווזים, עוברות תהליך ברירה טבעית ובתוך אבולוציה זו, מי שמצליחה לקחת בחשבון את תנאי השטח העדכניים – נשארת כדי לספר.

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

אירועים טראומטיים עשויים להותיר חותמת תורשתית במשך דורות, אך גם לריפוי כוח דומה

גבולות החיים הולכים ומיטשטשים – מדענים גילו גנים שמופעלים אחרי המוות

ההרצאה השבועית של TED: מה החלק בגוף ששומר אותנו צעירים ובריאים, וכיצד לעזור לו

 

עוד מרדיו מהות החיים:

הסייבורג: ישות בעלת איברים אורגניים וסינתטיים - האם אנו ניצבים בפני שלב חדש באבולוציה?