הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

העוצמה שבענווה – היסוד המתווך שיכול להעביר אותנו מכישלון לצמיחה


28 באוגוסט, 2016

בועז מזרחי

עידן האינטרנט הביא עמו טריק קטן וחדש שדרכו אפשר לגלות הרבה על הערכים הדומיננטיים בחברה. אנשי אקדמיה מקדישים לכך שנים רבות של מחקר, אבל גוגל יכול לשקף לכם מידע רב מבלי שתיאלצו לפתוח אפילו מאמר אחד. כל שצריך הוא להריץ חיפוש על מילים המייצגות את הערכים המרכזיים ולבדוק כמה תוצאות עלו. אם נבדוק, למשל, את הערכים "חירות", "הגשמה עצמית", "אושר" ו"הצלחה" (באנגלית, כיוון שהיא השפה השלטת ברשת), נגלה שעבור שלושת הראשונים גוגל מציג בין עשרות למאות מיליוני תוצאות, ואילו עבור הערך "הצלחה" המספר כבר מזנק מעל למיליארד.

החברה המערבית מקדשת את ההצלחה ברמה כמעט דתית. לא פלא, אם כן, שההפך ממנה – הכישלון – נחשב לאחד הדברים הגרועים ביותר שיכולים להתרחש בחייו של אדם. הכישלון צבר מוניטין כה איום, שלעתים אנו שוכחים מה הוא באמת. פרופסור קרוסטיקה ברדטאן מהמחלקה למדעי הרוח באוניברסיטת טקסס טק מאמין שהדמוניזציה של הכישלון אינה מוצדקת. במאמר במגזין Aeon הוא מציע נקודת מבט מרתקת: הכישלון הוא מקור לענווה – וזו, בתורה, היא סגולה שערכה לא יסולא בפז וביכולתה לשמש מנוף לצמיחה.


התפוגגות החשיבות העצמית

מה בעצם קורה במוח שלנו כשאנו חווים כשל? ברדטאן ממחיש את האפקט והשלכותיו על ידי ניתוח מקרה קצה שבו אנו נמצאים במטוס שמנועיו עלו באש והוא יורד לנחיתת חירום. נחסוך מכם דמיון מודרך של הפאניקה בסיטואציה כזו ונדלג ישר לסוף – הטוב, יש לומר. הטייס הצליח להנחית את המטוס בשלום וכל הנוסעים ירדו ממנו ללא שריטה. לאחר שנרגענו והתחלנו לעבד את החוויה, מתחילות לצוץ בראש כל מיני תובנות על שבריריות החיים. "יש משהו חומרי עד לרמה מגונה בהתחככות במוות", הוא טוען. "חלק שחוק, בורג רופף או צינור דולף יכול להיות הסוף שלנו".

הכשל הטכני במטוס וחוויית כמעט מוות, גם אם מבחינה נפשית בלבד, גורם לנו להבין עד כמה הקיום שלנו מוטל בספק. ברדטאן מבטא זאת בצורה יפה: "כך אנו מגיעים לכדי הכרה שכאשר אנו חווים כישלון אנו מתחילים לראות את הסדקים במרקם המציאות". כשחושבים על כישלון במונחים הללו, הוא לא חייב להיות חומרי ולהביא אותנו למרחק נגיעה מהצד השני. כישלון במבחן, בריאיון עבודה, בחינוך הילד, בלו"ז להגשת פרויקט וכן הלאה - כולם יכולים לעמוד בקריטריון של "סדקים במרקם המציאות". מי מאתנו לא עבר אחת מהחוויות הללו או דומה להן, והחל להריץ במוחו תרחישי אימה מנותקים מהמציאות על ההשלכות שעשויות להיות לכישלון? העובדה שלא עברנו את המבחן היא סדק במבנה המציאות כפי שהיינו רוצים לראות אותה. כלומר, זוהי חריגה מהתכנונים העתידיים, מהכיוון שאליו היינו רוצים לראות את החיים שלנו מתפתחים.

שלא תבינו לא נכון, ברדטאן לא ממעיט כלל ועיקר בתחושת הצריבה שנובעת מכישלונות. למעשה, ההיפך הוא הנכון. הוא מבקש לאמץ את ההרגשה הזו, אבל לנתב אותה בחוכמה. במקרים דרמטיים, כמו במטוס לפני נחיתת חירום, הכישלון יכול לגרום לנו להרגיש חסרי חשיבות, מעין ריקנות קיומית. ברדטאן מאמין כי זה מקום שטוב להיות בו, באופן זמני כמובן. "זה מעניק לנו הזדמנות להביט על הכול – על העולם, על עצמנו, על מה שאנו מעריכים יותר מכל – בעיניים רעננות". הוא ממשיך ומסביר כי "האיום הקיומי חושף אותנו למה שאנו באמת". זו אחת הנקודות המרכזיות בשרשרת הטיעונים שלו, והוא מרחיב עליה בהמשך – הכישלון טומן בחובו מידה רבה של אותנטיות.

צניעות ויראת כבוד מול סדר הגודל של היקום מזכירים לנו את מקומנו האותנטי.

במזמור ח' בספר תהילים כותב דוד המלך: "מה אנוש כי תזכרנו; ובן אדם כי תפקדנו". כישלון, לבטח כשהוא מגיע בקנה מידה של סיכון חיים, גורם לנו להרהר עד כמה קטנים וחסרי חשיבות אנו ביחס לעולם הגדול והמורכב. אם תתנו למחשבות מספיק זמן לרוץ הן עשויות לגלוש לתהיות על סדר הגודל של היקום וזניחות החיים בפינה הקטנה שלנו לעומתו. "האבן הקטנה ביותר שנרים באקראי מקרקעית הנהר", אומר ברדטאן, "הקדימה אותנו בהרבה ותמשיך להתקיים הרבה אחרינו". אוקיי, יכול להיות שעבור מרבית הכישלונות בחיינו התיאורים הללו עשויים להיות מעט דרמטיים. אחרי הכול, מהצעד הראשון שניסינו לעשות, שהוביל אותנו לנחות עם הישבן על הרצפה, החיים שלנו רצופים בקטיעות של רצף ההצלחה. ועדיין, העיקרון נותר זהה: הכישלון צורב, והצריבה, כמו באותו צעד ראשון, מורידה אותנו לקרקע. שם - כשהאוויר יצא מהבלון באחת ואנו אחרי נחיתה כואבת – שם הזמן והמקום שבו מתפתחת ענווה.


להסיר את המחיצות מעל חוויית המציאות

היתרון הגדול של האדם שאי אפשר לקחת ממנו גם לאחר כישלון, חריף ככל שיהיה, הוא השכל הישר. ברדטאן מאמין כי זהו ההיגיון שמשמש כחוליות קישור בין כישלון לענווה. "השכל הישר צריך להוביל אותנו להבנה עד כמה צנוע באמת המקום שלנו ביקום". הענווה שנולדת כתוצאה מהכישלון היא חיונית ובריאה לנו, הוא טוען. אך במקום להתייחס אליה כאל תכונת אופי במובן הצר, הוא מציע לאמץ אותה כדרך חיים, מעין פתח בלתי אמצעי לקיום הגולמי והעירום. מתחת למעטה הפנטזיה שאנו מדמיינים מסתתר נדבך נוסף של החיים. הכישלון סודק את הפנטזיה וחושף בפנינו את המציאות העמוקה יותר. צניעות לא רק מרככת את המפגש עם הרובד המחוספס של החיים, היא גם שומרת אותו בתודעה ומאפשרת לנו לחוות את החיים בצורתם המלאה לפרקים ארוכים יותר.

פרופסור ברדטאן טוען כי הענווה משמשת מקור לצמיחה ומחלק את תהליך המעבר לשלושה שלבים. בשלב הראשון אנו ניצבים מול אפסות הקיום במובן האוניברסלי, ותחושת החשיבות העצמית מתפוגגת. בשלב השני אנו מכירים בחשיבותה של ההתרסקות על קרקע המציאות, ואנו חווים "מעין לידה מחדש", כדברי ברדטאן. הנחיתה מאפשרת לנו לעמוד שוב על קרקע יציבה. וכאן באה לידי ביטוי החזרה לאותנטיות שלנו. "על ידי אימוץ חוסר חשיבותנו הקוסמית, אנו חוזרים להיות אמתיים עם עצמנו... וזה תמיד מקום טוב להתחיל ממנו. לאן שלא נלך מכאן זו תהיה התקדמות". השלב השלישי הוא בדיוק זה – המעבר הלאה. לאחר שנכשלנו ופיתחנו צניעות לגבי המציאות, אנו יכולים לקום על הרגליים, לנער את האבק ולהמשיך ללכת. רק שהפעם עם תחושת יציבות וביטחון – דווקא מתוך ההכרה בשבריריות שבתוכנו, מכיוון שהיא זו שעזרה לנו להשיג "שיווי משקל קיומי" מחדש. מנקודת התצפית של ברדטאן, הכישלון והצניעות הנובעת ממנו אינם מקור לבושה והשפלה, אלא הם גורם "מחיה, מעשיר ומעודד". הוא מכנה את שלושת השלבים הללו תהליך "ריפוי" שיכול לחסן אותנו מפני יומרה ויוהרה.

שלא במפתיע, תוצאות החיפוש בגוגל למילה "ענווה" הן צנועות יותר מערכים כמו הצלחה, אושר וכן הלאה. התהליך של מעבר מכישלון לענווה אינו עניין של מה בכך ודורש מאתנו לוותר על האגו ולהתעלות מעל לקשיים היומיומיים. ביחס למיקומה של ההצלחה באור הזרקורים, ענווה היא שביל נסתר שלא רבים מבחינים בו, שלא לומר מעזים לצעוד בו. אבל עבור אלה שכן מוכנים לקחת את הנתיב הזה צפוי מסע מרגש. ענווה מפגישה אותנו עם החיים כמו שהם ומאפשרת לנו לחוות אותם בצורה ישירה, ללא עטיפות סרק. לצד זאת, ענווה כהשקפת עולם משמעה לחיות מתוך מודעות היקפית ורחבה למקום שלנו. מדי פעם היא משמשת תזכורת הכרחית למי שאנחנו, ומחזירה אותנו למסלול הטבעי שלנו. הענווה, אם כן, מפשיטה מעלינו ומעל המציאות את המחיצות המיותרות. על ידי כך היא יוצרת בינינו מגע ישיר – כמו סגירת מעגל חשמלי – המעצים את תחושת החיות שלפעמים אובדת בכאוס של העידן המודרני.

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

האם כל הזמן הזה שאלנו את עצמנו את השאלה הלא נכונה לגבי אושר?

ההרצאה השבועית של TED: מה קורה כשמתגמלים עובדים דווקא על הכישלונות שלהם?

מהי הנקודה שבה הביטחון העצמי שלנו מתחיל לשגשג?

עוד ממהות החיים

02.08.20
כשהמוח מחליט שהוא ינשוף – 5 טכניקות שיכולות להפוך את הלילות לאפקטיביים יותר
30.07.20
המצרך היקר שלא עולה כסף – מהיכן נובעת אהבת חינם וכיצד מוסיפים אותה לחיינו?
29.07.20
בכוחה של מוזיקה לשלוח אותנו אל מעבר לגבולות ההכרה, ולהחזיר אותנו בחזרה
28.07.20
הפחד הוא יצור חמקמק שמתגנב בערמומיות – אך ניתן להערים עליו בחזרה
27.07.20
כשתנאים מינימליים מעוררים גאונות – האלתור בחדר הלידה ששינה את ההיסטוריה
23.07.20
ההרצאה השבועית של TED: כיצד חוויית הפליאה מפחיתה את הפחד מהלא נודע?
22.07.20
מ"קוד סגור" ל"קוד פתוח" – 10 צעדים שיסייעו לנו בבניית מיינדסט של צמיחה
20.07.20
מרגישים הקלה כשתוכניות מתבטלות? אתם לא לבד, וייתכן שמעט ספונטניות היא הפתרון
15.07.20
"מולקולת הרוח" – האם חומר שמיוצר גם בגופנו הוא השער לתודעה?
13.07.20
מהיכן הגיעה המילה "זכוכית" ומה היא מלמדת על מידת הטוהר
09.07.20
ההרצאה השבועית של TED: השינויים הפיזיולוגיים שתרגול יוגה מחולל בגופנו
08.07.20
מזון למחשבה – כיצד הבישול הופך אותנו לאנושיים
06.07.20
האומנם כל רגע חולף לבלי שוב? מחלוקת המשתרעת על פני 2,500 שנה מעוררת סימני שאלה
01.07.20
ציפיות מטילות צל על צידי אישיותינו המגוונים – מדוע וכיצד להוציא אותם אל האור?
01.07.20
ההרצאה השבועית של TED: כשהאדם הקדמון עולה על הנתיב המהיר
30.06.20
מתחת למעטה המסתורין של ההיפנוזה שוכן כלי טיפולי מוכח מדעית
29.06.20
הפעם ההיא שהבטתם ביצירת אומנות והרגשתם שמשהו בתוככם השתנה
25.06.20
ההרצאה השבועית של TED: הצרכים הבסיסיים שסיפוקם עשוי למנוע דיכאון
24.06.20
תנו לקוף מקלדת ומתישהו הוא יכתוב מחזות טוב יותר משייקספיר - זה בלתי נמנע
23.06.20
מינימליזם – כשבוחרים בפחות, עשויים לגלות שאנו נשארים עם יותר