הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

ההרצאה השבועית של TED: ההמצאות החשובות ביותר נולדות כשאנחנו נהנים מהחיים


19 בינואר, 2017

את נורת החשמל הפשוטה שתלויה מהתקרה במיליוני בתים בעולם פיתח הממציא האמריקאי תומס אדיסון, מהחשובים והמשפיעים במאה העשרים, ויש שיאמרו בהיסטוריה בכלל. הנורה, על פשטותה והיומיומיות שבה, היא עניין רציני מאוד בחיינו. אמנם כיום קיימות טכנולוגיות נוספות לתאורה, אך מי יודע כיצד היו נראים הבתים, הרחובות והערים שלנו לולא הנורה. דמיינו את העולם נעצר בשעה ארבע בחורף או בשבע בקיץ. כידוע, הצורך הוא אבי ההמצאה.

אבל מסתבר שאת האימפקט האדיר של הנורה, כמו גם של יותר מאלף פטנטים נוספים, אנו חייבים לשעות ההנאה המרובות של הממציא האמריקאי בסדנה, שכן אדיסון טען פעם: "לא עבדתי יום בחיי. הכול היה הנאה". יש לנו נטייה להביט על ההיסטוריה של הקדמה והטכנולוגיה כעניין רציני ולעתים אף קודר. רדיפות המדענים שהתרחשו ברנסנס ובעיקר בתקופה שקדמה לה,  מלחמות העולם שהולידו פיתוחים טכנולוגיים, מגיפות המוניות שדחפו קדימה את הרפואה וכן הלאה.

אך האמנם ההיסטוריה של הטכנולוגיה היא כזו עגומה? המחבר האמריקאי סטיבן ג'ונסון מאמין שהמציאות הרבה יותר מורכבת. לטענתו, כמו במקרה של אדיסון, ההמצאות החשובות ביותר הן תולדה של כיף; של אנשים שפשוט חיפשו דרכים ליהנות מהחיים. באמצעות שיעור היסטוריה אלטרנטיבי הוא מוכיח כי הדלק לחדשנות האנושית הוא הרבה יותר תמים ואופטימי משאנו עשויים לחשוב. הוא מציע להתמקד בכיף של החיים, כי אם לשפוט על פי ההיסטוריה, שם ככל הנראה מסתתרת הטכנולוגיה הבאה שתשנה את פני המציאות.

חליל הקסם

כמקרה בוחן לוקח ג'ונסון את המחשב. ניתן לומר במידה גבוהה של הסכמה שמדובר בהמצאה האחרונה החשובה ביותר. את הזרעים להתפתחות המחשב הוא לא מחפש בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, כמקובל. כדי להבין את שרשרת הנסיבות ההיסטורית שממנה נולדה הטכנולוגיה הדיגיטלית, ג'ונסון מרחיק עשרות אלפי שנים אחורה, אל תקופה שבה הקונספט של טכנולוגיה לא היה, ככל הנראה, על הפרק.

"לפני כ- 43,000 שנים, דב מערות צעיר מת באחת הגבעות בגבולה הצפון מערבי של סלובניה של ימינו", פותח ג'ונסון בסיפור. "אלף שנים מאוחר יותר מתה ממותה בדרום גרמניה. כמה מאות שנים לאחר מכן, נשר מקראי גם כן מת בקרבת מקום". בעלי החיים הללו ככל הנראה לא שיערו איזה תפקיד משמעותי ההיסטוריה ייעדה להם, שכן תודות לעצמותיהן הומצא המחשב הראשון. ובכן, מובן שזוהי הצהרה דרמטית לגמרי, אבל עם התפתחות הסיפור יתברר תפקידם של הדוב, הממותה והנשר בעלילה.

לבני האדם הקדמונים שחיו במקביל לחיות הללו לא היו דאגות כמו פיתוח קוד בתוכנה או ייעול של אלגוריתם. היה עליהם להתמודד עם שאלות אימננטיות, כמו איך לעבור את הלילה מבלי לקפוא מקור, או מאיפה תגיע הארוחה הבאה. "חשבו על זה לרגע", מבקש ג'ונסון. "דמיינו שאתם אנשי מערות, לפני 40,000 שנים. למדתם לשלוט באש. בניתם כלים פשוטים לציד... מה הדבר הבא שתבחרו לייצר?" מה עבר לאותם אנשים שעברו ליד פגרי הדוב, הממותה והנשר וראו את העצמות מונחות על האדמה? אולי פוטנציאל ליצירת כלי עבודה, אולי ניתן לבנות מהן מחסה או מלכודת? בתור אותם אנשים, ממשיך ג'ונסון, "זה נראה מגוחך שתבחרו להמציא את החליל, כלי שיוצר תנודות חסרות ערך במולקולות האוויר. אבל זה בדיוק מה שאבותינו עשו".

אפשר להתווכח על השאלה אם מוזיקה היא צורך או לא, אבל קשה שלא להודות כי מדובר בעיסוק בעל אופי הרבה יותר נעים, קליל ומהנה מאשר דברים אחרים שהיו על סדר היום של האדם באותה תקופה. ג'ונסון טוען כי לא רק שהנאה וכיף הם מנוע טכנולוגי חשוב לפחות כמו צורך חיוני, אלא גם ש"רבות מההמצאות המשעשעות הללו חסרות טעם לכאורה, אך בסופו של דבר גרמו להנעת שינויים רבי חשיבות במדע, פוליטיקה ובחברה". כזה, למשל, הוא סיפורו של המחשב ושל המהפכה הדיגיטלית בכלל.

"הסיפור המקובל הוא שמחשבים נולדו מטכנולוגיה צבאית", טוען ג'ונסון, "אך למעשה, המקור של המחשב המודרני הוא הרבה יותר עליז, אפילו מוזיקלי". הוא מסביר כי העיקרון הבסיסי של החליל עבר גלגולים שונים עד שהפך לתכנות מחשבים. והעיקרון הזה הוא האפשרות לקבוע פלט על בסיס הקלט. כשאנו נושפים לתוך חליל וסותמים את הנקבים העליונים שלו באצבעותינו, אנחנו למעשה מבצעים עיבוד נתונים שבסופו פלט בדמות צליל. זה אמנם עיבוד מאוד פשוט, והוא של אוויר יותר מאשר של נתונים, אבל היסוד הזה נשמר עד ימינו אנו.

אבל כל זה לא קרה בפשטות כפי שעשוי להשתמע. לחליל נדרש מסע ארוך ומלא חוויות דרך תחנות שונות בהיסטוריה כדי לעורר את ההשראה למחשב. היה זה רק לפני כ-2,000 שנה שהצעד המשמעותי הבא התרחש, כש"מישהו עלה על רעיון מבריק להפקת צליל על-ידי לחיצה על מנופים קטנים, עם האצבעות, והמציא את המקלדת המוזיקלית הראשונה". הייתה זו כמובן המצאת האורגן שממנו התפתחו כלי נגינה מגוונים אחרים כמו הפסנתר. במאה ה-19 חל הצעד המשמעותי הנוסף, כאשר שיטת המנופים שוכללה ובמקום ליצור צלילים ניתן היה להקליד אותיות. את ההמצאה הזו אנו מכירים בשם "מכונת הכתיבה".

הקשר בין המקלדת למחשב נראה לנו טבעי, אך למעשה הפריצה המשמעותית בדרך לתכנות הגיעה ממסלול אחר. "בשיא תור הזהב של האסלאם", מספר ג'ונסון, "שלושה אחים בבגדד עיצבו כלי שהיה אורגן אוטומטי. את האורגן ניתן היה להכשיר לנגן שירים מגוונים על ידי שימוש בהוראות שקודדו בעזרת סיכות שהונחו על גליל מסתובב. ואם רציתם שהמכונה תנגן שיר אחר, הייתם מחליפים את הגליל באחד עם קוד אחר". כמו בחליל, גם באורגן האוטומטי נשמר העיקרון של קלט, עיבוד ופלט, רק שבמקום אצבעות על נקבים עשו הממציאים שימוש במכניקה ואוטומציה. "המכשיר הזה היה ראשון מסוגו", מסביר ג'ונסון, "שכן הוא היה ניתן לתכנות". הוא מדגיש כי הסיבה להמצאתו לא הייתה כורח אלא ההנאה הצרופה שבמוזיקה.

מוזיקה, אם כן, התחילה את הדרך, היוותה את פריצת הדרך הראשונה בקידוד ואף שמרה על גחלת התכנות במשך מאות שנים. היה זה במאה ה-18 שחוליית קישור נוספת הצטרפה לשרשרת, כאשר מכונת הנגינה מבוססת הגלילים המקודדים שוכללה והפכה למעין אב טיפוס של רובוט. בצעצוע הראשוני הזה הגלילים היו אמצעי לשלוט בתנועות המכניות של הרובוט. ג'ונסון מצביע על סגירת מעגל היסטורית משעשעת: "אחד מן הרובוטים המפורסמים ביותר היה, ניחשתם נכון, נגן חליל אוטומטי שעוצב על-ידי ממציא צרפתי מוכשר בשם ז'אק דה ווקנסון".

הסקרנות במהותה היא בידור

ההמצאה הבאה של ווקנסון הייתה שכלול נוסף של טכנולוגית הגלילים: "במקום להשתמש בסיכות של הגליל לייצוג תווי מוזיקה, הן ייצגו חוטים בצבעים שונים. וכך נולד הנול האוטומטי הראשון. בשלב מסוים הפכה הפקת הגלילים ללא משתלמת כלכלית, וממציאים שחיפשו להם תחליף מצאו אותו בדמותן של כרטיסיות מנוקבות. בתחילה, הנקבים בעצמותיהם של הדוב, הממותה או הנשר היוו את האמצעי לשלוט בתוצאה הסופית, לאחר מכן פיני מתכת קטנים שימשו לשליטה בתהליך, ובכרטיסיות חזרנו לנקבים שסימנו למערכת המשוכללת כיצד לפעול ואילו פעולות לבצע. ומהכרטיסיות הללו נולד המחשב כפי שאנו מכירים אותו היום. ג'ונסון מסביר כי הן "נתנו השראה לממציא הוויקטוריאני צ'ארלס בבג' לייצר מנוע אנליטי משלו – המחשב המתוכנת הראשון באמת שאי פעם תוכנן. וכרטיסיות ניקוב היו בשימוש מתכנתי מחשבים עד לשנות השבעים של המאה העשרים". כלומר, עד לפני עשרות בודדות של שנים, הצאצא הישיר של מכונות הנגינה הבגדדיות עוד היה בשימוש.

המחשב של היום פועל על פי אותו עיקרון בסיסי: הוא קורא סימונים אלקטרוניים ועל פיהם נקבעות הפעולה והתוצאה. שיעור בסיסי ביותר בתכנות הוא ההוראות אם/אז. נניח שאנו רוצים שהמחשב יבחר צבע רקע למסך ובואו נאמר שאנו מעוניינים באדום. הקוד האוניברסלי לאדום הוא FF0000, ולכן הוראה אפשרית תהיה: אם X= FF0000 אזי צבע רקע באדום. כמובן שזו המחשה גסה ביותר, אבל היא נועדה להבין עד כמה העיקרון של החליל נשמר מבחינה רעיונית. כיוון שאם היינו צריכים לתאר את פעולת החליל בשפת תכנות, ההוראה הייתה יכולה להיות משהו כמו: אם האצבע על נקב מספר 1, השמע צליל גבוה.

ג'ונסון טוען שכאשר מביטים על ההיסטוריה באופן הזה, עלינו לשאול את עצמנו "מה באמת אפשר את המצאת המחשב המודרני?" לתפיסתו, "כן, פיתוחים צבאיים הם חלק חשוב מהסיפור, אבל המצאת המחשב דרשה גם אבני בניין אחרות: תיבות נגינה, רובוטי צעצוע המנגנים בחליל, דפוסים צבעוניים השזורים בד", וכן הלאה. הוא מספר כי מלבד המחשב המצאות כמו תורת ההסתברות, מוזיאונים, עסקי ביטוח ועוד – כולן תולדה של משחקים בצורה זו או אחרת. הוא מאמין, אם כן, כי הדחף לפיתוח והמצאה מוטמע בנו בצורה של חדוות הגילוי. "החיפוש הוא הסיבה לכך שכל כך הרבה חוויות שהתחילו בפשטות, בהנאה ושעשוע, בסוף הובילו אותנו לפריצות דרך משמעותיות".

לגישה הקלילה והכיפית כלפי פיתוח טכנולוגי יש השלכות משמעותיות, בראש ובראשונה על האופן שבו אנו בוחרים להסתכל על העולם ולקרוא את ההיסטוריה. אבל ג'ונסון טוען שיש לכך גם אמירה חינוכית בבתי הספר והשפעה על "הדרך לעידוד חדשנות בסביבת העבודה שלנו". לסיום מסביר ג'ונסון כי הנאה היא אמצעי נהדר לחיזוי מגמות טכנולוגיות: "אתם תמצאו את העתיד בכל מקום שאנשים הכי נהנים בו". נראה כי בכל זאת הדוב, הממותה והנשר הפרהיסטוריים מילאו את תפקידם בפריצת הדרך הטכנולוגית המשמעותית ביותר.

כשמקדישים מחשבה נוספת לשאלה האם הצורך או ההנאה הם אלה שקידמו את האנושות אל המהפכה הדיגיטלית, מגלים כי למעשה מדובר באותה גברת בשינוי אדרת. שכן, אם יש צורך שהוא באמת אבי ההמצאה, זה כנראה הצורך שלנו לספק את יצר השעשוע, החקירה והסקרנות.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

אמנות רכישת הידע - מה אפשר למצוא כשמביטים בעולם מגובה פני האדמה

מדוע האמין סטיב ג'ובס כי 1818 הייתה שנה קריטית לאנושות?

התגליות המקריות ששינו את החיים על פני כדור הארץ

עוד ממהות החיים

09.07.20
ההרצאה השבועית של TED: השינויים הפיזיולוגיים שתרגול יוגה מחולל בגופנו
08.07.20
מזון למחשבה – כיצד הבישול הופך אותנו לאנושיים
06.07.20
האומנם כל רגע חולף לבלי שוב? מחלוקת המשתרעת על פני 2,500 שנה מעוררת סימני שאלה
01.07.20
ציפיות מטילות צל על צידי אישיותינו המגוונים – מדוע וכיצד להוציא אותם אל האור?
01.07.20
ההרצאה השבועית של TED: כשהאדם הקדמון עולה על הנתיב המהיר
30.06.20
מתחת למעטה המסתורין של ההיפנוזה שוכן כלי טיפולי מוכח מדעית
29.06.20
הפעם ההיא שהבטתם ביצירת אומנות והרגשתם שמשהו בתוככם השתנה
25.06.20
ההרצאה השבועית של TED: הצרכים הבסיסיים שסיפוקם עשוי למנוע דיכאון
24.06.20
תנו לקוף מקלדת ומתישהו הוא יכתוב מחזות טוב יותר משייקספיר - זה בלתי נמנע
23.06.20
מינימליזם – כשבוחרים בפחות, עשויים לגלות שאנו נשארים עם יותר
22.06.20
כולנו הולכים על לולאת שמונה חוזרת – מדוע זו דווקא הזדמנות לצמיחה?
18.06.20
ההרצאה השבועית של TED: כיצד למנוע מהדאגות של העבודה להשתלט על חיינו?
17.06.20
בשלות רגשית – כיצד ניתן למנוע מעולמנו הפנימי להאפיל על זה החיצוני?
15.06.20
בין הדמיוני לממשי – מה החלום יכול ללמד אותנו על המציאות
11.06.20
ההרצאה השבועית של TED: שמיים זרועי כוכבים חיוניים לנו, ולא רק בגלל היופי שלהם
10.06.20
כשאנו מדברים עם הידיים משהו שונה מתרחש במוח – כך מחוות גוף משפיעות על התפיסה שלנו
08.06.20
ההחלטות שלנו מוכרעות ב-5 השניות הראשונות – כך ניתן לנצל זאת נגד דחיינות
04.06.20
ההרצאה השבועית של TED: כיצד תרבות אבותינו משפיעה על בריאותנו?
03.06.20
מהו סגנון קבלת ההחלטות של ילדיכם וכיצד לעזור להם להוציא ממנו את המיטב
03.06.20
אל הלא נודע – 4 תובנות לצליחת תקופות של חוסר ודאות ו-10 שאלות לגיבוש פתרונות